<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' נדה</h1>
<h2>דף יח:</h2>
כתב ר' אחא משבחא מחייבין בית ישראל למיפרש מנשיהון סמוך לעידנא דקביעא להון דחזיין דמא דכ' והזרתם את בני ישראל מטומאתם א"ר יאשיה מכאן אזהרה שיפרשו מנשיהון סמוך לוסתן ע"כ. והאי קרא אסמכתא בעלמא הוא דהא קייל"ן וסתות דרבנן וכך כתב בסמוך אשה שיש לה וסת והגיע זמנה ולא בדקה מהו, בימי עבורה ומניקותא לא תבעי לך דדמיה מסולקין ולא חיישינן דתנן [ל"ט ע"א] ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה, שהחרדה מסלקת הדמים, והכי נמי בימי עבורה ומיניקותא דמיה מסולקין וטהורה היא, כי תבעי לך שלא בשעת עבורה ומיניקותא, וסתות דאורייתא אינון ואמרינן ודאי חזיא, או דלמא וסתות דרבנן ומיחש חיישא ובעיא בדיקה ואי לא בדקה טהורה, ואי משום והזרתם את בני ישראל מטומאתם אסמכתא בעלמא הוא מיתנא תנן [שם] הגיע זמן וסת ולא בדקה טמאה ר"מ אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שהחרדה מסלקת הדמים, כולה ר' מאיר קתני לה ופליגי רבנן עלי', או דלמא דברי הכל היא תא שמע דאתמר [ט"ז ע"א] אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה רב אמר בדקה ומצאה טמא טמא, טהור טהור, ושמואל אמר אפי' בדקה ומצאה טהור טמא שאורח בזמנו בא, וא"ר זירא בהא קמפלגי דכולא עלמא וסתות דאורייתא ופליגי אי בדקה עצמה בשעת וסתה ורב נחמן בר יצחק אמר בהא קמפלגי שמואל סבר וסתות דאורייתא, ורב [סבר] וסתות דרבנן, וכרב נחמן בר יצחק סבירא לן דבתראי הוא ואמר אביי כתנאי ר' אליעזר אומר טמאה נדה ור' יהושע אומר תבדק, ר' מאיר אומר טמאה נדה וחכמים אמרו תבדק ואמר אביי אף אנן נמי תנינא ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת הדמים, טעמא דאיכא חרדה, הא ליכא חרדה טמאה, שמע מינה דוסתות דאורייתא ס"ל. והלכתא כותי' דרב דקייל"ן הלכה כרב באסורי בין לקולא בין לחומרא [כ"ד ע"א] ע"כ. מדבריו שמענו דעונה סמוך לוסתה דרבנן, והכי נמי משמע בפ' הבא על יבמתו [ס"ב ע"ב] שהתירו ליוצא לדרך לשמש בעונה סמוך לוסת. ויש מחבורתנו שאומרים דפקידה שאמרו חייב אדם לפקוד אשתו אם יוצא לדרך בעונה, אינה לתשמיש אלא פקידת שלו' ונטילת רשות ממנה ואפי' באשתו נדה מותר והכי גרסי בגמרא, "ועונה שאמרו לא לעונת וסתה אמרו אלא בעונת יציאתו לדרך", כלומר בעונה אחרונה שיוצא לדרך צריך לרצותה עונה שלמה. ומה שגרסו בספרים אפי' סמוך לוסתה עונה, הגהה היא שהגיהו התלמידים משמו של ר' יצחק בן מרון הלוי ז"ל, ובספרים הישנים ליתא כל עקר. ותו למדנו מדברי ר' אחא דאף דקייל"ן וסתות דרבנן ואי לא בדקה טהורה, מ"מ לכתחלה בעיא בדיקה, והכי נמי מסיימי בגמרא [ט"ז ע"א]. ר' יהושע אומר תבדק וחכמים אומרים תבדק, והא דאמר רבה ב"ב חנה עלה דמתני' [ט"ו ע"א] כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, הבאים מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה, דאפי' הגיע שעת וסתה בינתים מותרת, אלמא אפי' חששא ליכא, כבר פרשה ר' יוחנן רביה דקאמר התם אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה, כלומר אם עברו מספר ימים אחר הוסת שראויה לטהר עצמה, בהא שריא לי' בלא בדיקה ושאלה, דאיכא ספק ספקא ספק ראתה ושמא טבלה, אבל אם ודאי ראתה כגון שילדה בינתים פשיטא שאסורה לו עד שתאמר שטבלה. אבל הגאון ר' יצחק מביא ברייתא [י"ב ע"א] החמרין והפועלין והבאין מבית המשתה נשיהם להן בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהם בין ערות בין ישנות כשהניחם בחזקת טהרה, ולא חלק בין הגיע בינתים שעת וסתה או לא הגיע, משמע דס"ל הא דאמר ר' יהושע תבדק דוקא בשעת הוסת תבדק אבל עבר שעת הוסת ולא הרגישה לית לן למיחש לראיה ואפי' בדיקה אינה צריכה. ובעניות דעתין לא נהיר, ולא מסתייע לי' מידי מרבה ב"ב חנה דודאי לא פליג ארביה ר' יוחנן, ואיהו נמי לא שרי אלא במחשב ימי וסתה וימים שראויה לטבילה, ואי לא עברו ודאי צריך לשאלה אם בא וסת, וכן אסורה לשמש אחר הוסת עד שתבדק. מיהו ודאי אם לא בדקה בשעת וסתה ואפי' אחרה ימים הרבה מלבדוק ושוב בדקה עצמה ומצאה טהורה, טהורה דקייל"ן וסתות דרבנן ומתני' דתנן הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה כולה ר' מאיר היא ופליגי עליה רבנן כמ"ש רב אחא משבחא. וממה שכתב בימי עבורה ומיניקותא לא תבעי לך דדמיה מסולקין ולא חיישינן, שמעינן דמעוברת ומיניקה אינן חוששות לוסתן ומותרו' לשמש סמוך לוסתן ודייק הכי מדקאמר [ט' ע"א] וכיון דאיכא חרדה דמי' מסולקין ולא בעיא בדיקה, אלמא אפי' למ"ד וסת דאורייתא מחזקינן לה בטהרה בשעת וסת, מכ"ש לדידן דוסת דרבנן ויש מי שאומר דההיא לא בעיא בדיקה במעוברת דקאמר קאי אדברי ר' מאיר שאמר אם היתה במחבא והגיע וסתה ולא בדקה טהורה, והכי נמי במעוברת ומניקה אי בדיעבד לא בדקו טהורות, אבל לכתחלה בעיין פרישה ובדיקה. ולא נהיר דבסוגין שקיל וטרי למ"ד וסתות דאורייתא ומן התורה טמאה אם לא בדקה ואפי' בדקה אח"כ ומצאה טהורה, ומ"מ אמר היכא דאיכא סלוק דמים טהורה אם לא בדקה, מכ"ש לדידן דוסת דרבנן ועונה סמוך לוסת דרבנן דאיכא למסמך על סלוק דמים דמעוברת ומניקה שלא תצטרך בדיקה, מיהו לא ברירא לן בנשים דעלמא שיש להם חרדה כגון יושבת במחבא [אם צריכה לחוש לוסתה ולעונה סמוך לוסתה] דלמא ר' מאיר ס"ל חרדה מסלקת הדמים ורבנן פליגי עליה דחרדה אינה מסלקת, ובסוגי' פשיט שפיר מר"מ כל היכא דאיכא סלוק דמים לית לן למיחש לראי' ובמעוברת ודאי סלוק דמים, אבל אכתי יש לומר, דבהא אי חרדה מסלקת דמים לא ס"ל רבנן כר"מ. והא דאמר ריש לקיש [ט"ו ע"א] בשם ר' יהודה נשיאה כל הנשים בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה תוך ימי עונתה, ורב הונא ורבה ושארי אמרו שעת וסתה, אלו לאו חדא מלתא קאמרי, דעונה קרי לזמן משלשים יום כדאמרינן בפ"ק [ט' ע"ב] וכמה עונה אמר ריש לקיש עונה בינונית שלשים יום, שרוב נשים רואות מלמ"ד ללמ"ד יום, וריש לקיש לפרושי מתני' כל הנשים בחזקת טהרה קאתי דמשמע לי' אפי' אין להם וסת מותרין לבעליהן הבאים מן הדרך בלא שאלה ובדיקה, וקאמר אם עברו למ"ד יום משעה שראתה אסור לבא עלי' עד שישאל, כיון דרוב נשים רואות ללמ"ד יום, והכין בירושלמי [פ"ב ה"ד] דפריך אשמואל דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדק והא מתני' אמרה כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אפי' באין מן הדרך ומצאה ישנה ומשני שהניחה בחזקת טהרה ופריך וכמה עונה נותנין לה לאשה שאין לה וסת שתהא בחזקת טהרה, ואמר ריש לקיש נותנין לה עונה בינונית למ"ד יום, אלמא דוקא אשה שאין לה וסת צריכה למיחשב למ"ד יום לוסתה, אבל אשה שיש לה וסת קבוע לכ"ה יום אין חוששת אלא לוסתה, ובהכי איירי רבה ב"ב חנה ור' יוחנן באשה שיש לה וסת, וכבר אמרנו למעלה דלא פליגי, דלתרוייהו אם הגיע זמן וסתה אסור עד שישאלה, ואם עבר הזמן וחשב שעברו ימים שראויה לטבול מותרת בלא שאלה דספק טבלה מוציא מספק ראתה. ושמעינן דאין לה וסת נמי אין צריכה בדיקה לבעלה, מיהו אם עבר יום למ"ד ולא ראתה ודאי צריכה בדיקה כיון דרוב נשים רואות ללמ"ד יום וגם צריכה לפרוש סמוך לוסת זה. וחזי לן דאפי' אשה שיש לה וסת מכ"ה לכ"ה יום ועבר היום ולא ראתה צריכה נמי לחוש ליום למ"ד מראיתה האחרונה כיון דאתרע חזקת וסת שלה אחר רוב נשים שדינן לה.
